פסק-דין בתיק ע"א 32975-09-11

המשיב נפצע בתאונת סקי בתאריך 9.1.00, והגיש תביעה בגין נכות שנגרמה לו כתוצאה מאותה פציעה כנגד המערערת רק ביום 11.11.08.

המשיב הינו גמלאי של שירות הקבע בצה"ל וחבר בארגון "חבר", שהוא ארגון של משרתי קבע וגמלאים של צה"ל. ארגון זה רכש בשנת 1997 ביטוח תאונות אישיות עבור עמיתיו. מועד ההתיישנות לתביעות על פי פוליסת הביטוח שנרכשה הוא 7 שנים מקרות מקרה הביטוח. הנה כי כן, תביעתו של המשיב כנגד המערערת הוגשה בעבור כשנה וחצי ממועד ההתיישנות האמור. המשיב טען כי לא ידע ולא יכול היה לדעת על קיומה של הפוליסה, שהרי לא היה צד ישיר לה אלא מוטב מכוחה. לפיכך טען כי חל עליו האמור בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, הקובע כי " נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

בית משפט קמא (כב' השופטת ש' רנר) קבע בפסק דינו מיום 30.6.11, כי המשיב מעולם לא קיבל לידיו קודם לשנת 2008 את פוליסת הביטוח הרלוונטית (עובדה שהמערערת אינה חולקת עליה), וכי באי משלוח הפוליסה יש משום הפרה של המערערת את סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, שהיא הוראה קוגנטית (סעיף 39 לחוק). עם זאת קבע בית משפט קמא, כי המשיב יכול היה לדעת על קיומה של הפוליסה לו עיין בתלוש הפנסיה שלו. בתלוש זה, בשורה אחת מבין עשר שורות המתעדות ניכויים שונים, נאמר מפורשות כי מדי חודש בחודשו מנוכה מן הגמלה סכום של כ-6 ש"ח עבור ביטוח תאונות אישיות. בית המשפט מצא כי יש מקום להטיל "חובת עיון" בתלוש המשכורת או בתלוש הפנסיה, וכי יש להחזיק אדם כיודע את הרשום בהם.

מסקנתו של בית משפט קמא הייתה כי המשיב תרם ברשלנותו לתוצאת אי הידיעה וכי יש מקום להחיל על ענייננו את עקרון האשם התורם. בית המשפט מצא כי עיקר האחריות מוטלת על המערערת במובן זה שלא אמורה הייתה לסמוך על ארגון "חבר" שיודיע לחבריו על קיומה של הפוליסה או שהמשיב יעיין בעצמו בתלוש הפנסיה שלו. לפיכך קבע, כי תרומת האחריות של המשיב היא בשיעור של 25% "לתוצאה שאירעה". מאחר שנקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור 22% על פי חוות דעתו של המומחה המוסכם, ומאחר שעל פי הפוליסה זכאי המשיב לתגמולי ביטוח בשיעור של 22% מ-390,000 ש"ח נכון ליום 1.1.06, הורה בית המשפט לנכות 25% תרומת רשלנותו, וחייב את המערערת לשלם לו סכום של 64,350 ש"ח, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כפי שפורט בפסק הדין. בנוסף חויבה המערערת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

על פסק דין זה הגישה המערערת את הערעור המונח בפניי ואילו המשיב ערער בערעור שכנגד הן בנוגע לקביעה לפיה יש לייחס לו אשם תורם כלשהו, והן ביחס למיעוט שכ"ט עו"ד שנפסק לטובתו.

שני הצדדים מסכימים, שהעיקרון של אשם תורם אינו יפה לענייננו. ואכן, אם על המשיב, כפי שקבע בית משפט קמא, חלה "חובת עיון" בתלוש הפנסיה שלו, והוא יכול היה להיווכח בקיומה של הפוליסה מתוך העיון, יש בכך כדי להשמיט את התשתית לתחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, וממילא אין כאן עניין לאשם תורם.

אלא שהמשיב טוען, כי לא ניתן היה להיווכח מתוך העיון בתלוש בקיומה של הפוליסה, שכן הניכוי בו מדובר הינו ניכוי של שקלים בודדים בחודש, ותשומת ליבו של אדם סביר אינה יכולה להיות מוסבת לניכוי כזה. טענה זו אינה מקובלת עלי, הן כשלעצמה והן לנוכח מערכת הראיות הנוספת בתיק. המדובר בניכוי חודשי, במשך שנים, כשבצידו מופיעה ההערה הברורה, כי המדובר בניכוי עבור פוליסת ביטוח תאונות אישיות. חזקה על אדם סביר שתשומת ליבו הייתה מוסבת לניכוי שוטף מסוג זה, גם אם המדובר בשקלים בודדים (ראו לעניין זה ת.א. (שלום-חיפה) 21113/05 סלע נ' הראל חברה לביטוח). יתרה מזאת, המערערת הגישה תצהיר של גב' עינת רוזנברג, המשמשת כמנהלת הביטוחים ועוזרת מנכ"ל ב"חבר". גב' רוזנברג לא נחקרה על תצהירה. מן התצהיר עולה, כי בסמוך למועד הרכישה של פוליסת הביטוח עבור עמיתי "חבר", נשלח לחברי "צוות" (אגודת גמלאי שירות הקבע של צה"ל) חוזר ובו פירוט הסדר הביטוח. עוד צוין בתצהיר, כי מדי שנה מופיעה בתלוש השכר לעמיתי "חבר", הודעה המציינת קיומו של הביטוח האמור. כמו כן, בחודש פברואר - מרץ 2007, חודש הביטוח בחברת הביטוח "איילון" במקום חברת הביטוח שביטחה קודם לכן, ולפיכך גם במועד זה יצאה הודעה לעמיתי "חבר" בדבר חידוש ביטוח תאונות אישיות. הודעה דומה נכללה בביטאון "צוות" מאותם חודשים. ועל כל אלה, עמותת "חבר" מפעילה אתר אינטרנט שגם בו מופיעים הפרטים בדבר הסדר ביטוח תאונות אישיות, והעמיתים מקבלים לבתיהם פרסומים שוטפים אודות פעילויות הארגון ואתר האינטרנט שלו. עיון בפרוטוקול מלמד, כי המשיב נשאל, אמנם לא באופן ספציפי לגבי שני החוזרים הנזכרים לעיל, אלא האם הוא מקבל התכתבויות מ"חבר" ומ"צוות" לאורך השנים, והוא השיב על כך בחיוב (עמ' 4 לפרוטוקול). עוד עולה מעדותו של המשיב, כי הכיר את אתר האינטרנט של "חבר" וכי נהג להיכנס לאתר לצרכיו. עם זאת, לטענתו, ידע כי האתר מכיל מידע על ביטוח תאונות אישיות רק לאחר שהופנתה תשומת ליבו לכך בעקבות הגשת התביעה. המשיב הסביר כי המידע בעניין הביטוח מופיע תחת הכותרת "מידע פיננסי" ומאחר שאינו  עוסק בתחום הפיננסים, זה לא עניין אותו. עוד יצוין כי המשיב הסכים כי לו היה מעיין בתלוש הפנסיה שלו, היה רואה את השורה המציינת את הניכוי בגין ביטוח תאונות אישיות אולם המדובר, לדבריו, בשורה קטנה "בתוך ים של שורות", שחלקן אינו מובן ו"זה גם לא מעניין אותי" (עמ' 5 לפרוטוקול). המשיב לא הציג את תלושי המשכורת שלו כדי לסתור את טענתה של גב' רוזנברג לפיה לפחות פעם בשנה מופיעה הודעה על גבי תלוש הפנסיה (בנוסף לשורת הניכוי) המציינת את דבר קיומו של הביטוח.

מכלול הנתונים לעיל מעלה כי מתחייבת המסקנה, בדיוק כפי שקבע בית משפט קמא, כי במאמץ סביר יכול היה המשיב לדעת כי הוא מבוטח בביטוח נשוא התביעה. משכך, איני סבורה כי יש להטיל על המערערת אחריות כלשהי לתוצאת אי העיון של המשיב. קביעה זו התבססה על עמדת בית משפט קמא לפיה הפרה המערערת את חובתה לשלוח את הפוליסה לכל אחד ממבוטחי הקבוצה. אלא שהביטוח הנדון הוא ביטוח קבוצתי שנכרת בין "חבר" לבין המערערת (סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח). משכך, חובת מסירת הפוליסה, החלה על המערערת מכוח הוראת סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, הינה כלפי "חבר". בצדק טוענת המערערת כי היא עצמה אינה יכולה לדעת מי הם המבוטחים בפוליסה קולקטיבית מן הסוג הנדון וכי ארגון "חבר" הוא שאמור היה לשלוח עדכונים לעמיתיו, כפי שאכן נהג לעשות (וראו לעניין זה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 2576/08 כלל חברה לביטוח ע"מ נ' קוממי). כפי שראינו לעיל, אין לקבל את טענת המשיב לפיה לא הוכח שקיבל לידיו את הפרסומים השונים המצוינים בתצהירה של גב' רוזנברג. קשה להעלות על הדעת כי במהלך כל השנים הארוכות מאז 1997 לא קיבל המשיב לידיו פרסום כל שהוא מן הסוג המצוין בתצהיר האמור, ואשר המשיב לא חלק על נכונותו. זאת ועוד, משנמנע להציג תלושי משכורת ולשלול בכך את האמור בתצהיר לגבי ההודעה הנשלחת בגוף התלוש מדי שנה בעניין הביטוח, עניין זה פועל לחובתו.

ב"כ המשיב ביקש להביא ראיה מפסק הדין בע"א 2576/08 הנ"ל כי לא חלה על המשיב "חובת עיון" בתלוש הפנסיה שלו. באותו עניין סבר בית המשפט, כי תשלום אגרת חינוך אינה מקימה חזקה שהורי תלמיד שנפגע במהלך פעילות מחוץ לבית הספר, אכן ידעו כי אגרה זו כוללת ביטוח תאונות אישיות. אלא שלטעמי אין הנדון דומה לראיה. באותו עניין נקבע כי קבלת שובר תשלום שנתי עבור אגרת חינוך, אינו מקים חזקה שאדם סביר מבין ויודע כי אגרה כזו כוללת גם ביטוח של 24 שעות "שהרי מה בין תשלום אגרת חינוך הקשורה לבית ספר לבין פעילות מחוץ לבית הספר? בעניין זה מקובלת עלינו עמדתו של בית משפט קמא כי כאשר מדובר בביטוח שלא נעשה על ידי ההורים והם המוטבים בלבד, היה על המבוטח, קרי הרשות המקומית, להביא לידיעת ההורים דבר קיום הפוליסה". והנה בענייננו, פירוט הניכוי בגין ביטוח תאונות אישיות הופיע מדי חודש בחודשו בתלוש הפנסיה של המשיב, הודעה שנתית צורפה לתלוש, כעולה מתצהירה של גב' רוזנברג, וכן פרסמה "חבר" פרסומים שונים בנוגע לדבר קיומה של הפוליסה.

מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי דין ערעורה של המערערת להתקבל, וממילא דין ערעורו של המשיב להידחות.

המשיב ישלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ש"ח.

העירבון שהפקידה המערערת יוחזר לה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום,  כ"ח סיון תשע"ב, 18 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: